<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בר שמואל בר מרתא</h1>
<h2>דף ל.</h2>
גרסינן בפרק השוחט אחד בעוף [ל' ע"ב], ההוא תורא דאישתחיט בשנים ושלשה מקומות על אתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא שקל משופרא דשופרא. אמר ליה רבי זירא לימדתנו רבינו משנתינו משני סכינים ושני בני אדם. דקתני מתניתין שנים אוחזים בסכין ושוחטין, ואפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה וכו'. ואמר רב יהודה השוחט בשנים ושלשה מקומות, שחתך כאן וחזר והתחיל לשחוט למטה או למעלה והוא שיש במקום אחד רוב, דאע"ג דיש במקום [אחד] שיעור טריפות קודם שהתחיל לשחוט במקום (אחד) [אחר] אין לחוש, מאחר דבתורת שחוטה בא. ושמואל דאמר בעינן שחיטה מפורעת, דאפילו יש בשני המקומות רוב אינה כשירה, דשחיטה מפורעת בעינן וליכא. דבעינן שיהא הרוב ניכר במקום אחד. וכיון שחתך הרוב במקום (אחד) [אחר] לא מירווח רווח בית השחיטה כל כך ואינה ניכרת.
ורב אחאי גאון זל"ע פירש בשאילתות [פ' בהעלותך סימן קכ"ד] בלשון זה, ברם צריך היכא דשחט מקצת סימנין בחדא דוכתא, וצד ידיה לדוכתא אחריתי, ושחט הנך סימנין מאידך גיסא בין זה כנגד זה בין שלא כנגד זה. מהו, מי אמרינן (דילמא) [זיל] להכא לא שחט [רובא זיל להכא לא שחט רובא]. או דילמא כיון דאידי ואידי מקום שחיטה הוא כחד מקום דמי ומצטרפין. ת"ש דאמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ובשלשה מקומות שחיטתו כשירה. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר בעינן שחיטה מפורעת. והילכתא כותיה דרב. חדא דאמרינן הילכתא כותיה באיסורי. ועוד מההוא תורא דאישתחיט בשנים ושלשה מקומות אזל רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקיט ושקיל משופרא דשופרא. אמר ליה (רבינו) [רבא] לימדתנו רבינו. אמר ליה משנתינו בשני סכינין ובשני בני אדם. כך העתקתי מתוך השאילתות.
והגאון מפרש כי רב יצחק פירש המשנה כפירוש (לשואלו) [שמואל] בשני סכינים ובשני בני אדם. ולא כרש"י דפירש לימדתנו בלקיחה זו וכו'. ופירש רש"י לימדתנו רבינו בלקיחה זו, משנתינו דקתני שנים אוחזין בסכין, אפילו בשני סכינים קא מכשר.
ותמיה אני הסודר על הא דמותיב רבי אלעזר שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה. וקס"ד דודאי [מיירי] בשני סכינים, ואחד שחט שלא במקום חבירו וקתני כשירה, אלמא לא בעינן מפורעת. ואמר לו רבי ירמיה משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם ועשויה כקולמוס. וקשה לי מנא ליה לר' אלעזר משנתנו בשני סכינים והא קתני שנים אוחזין בסכין משמע שניהן אוחזין סכין אחת, דאי בשני סכינין ליתני שנים ששוחטין אפי' אחד למעלה ואחד למטה, אוחזין בסכין למה ליה, אי לאו בסכין אחד. דלמאן דמוקי בשני סכינין, יש לפרש כל אחד בידו סכין אחד. וליתני שנים ששוחטין. ולא צריך למיתני סכין. והא נמי דקא מסיק אין חוששין שמא יטרפו, שמא ידרסו מיבעיא ליה. תימה דלא קתני שמא ינבלו זה על זה, כיון דאין כאן שחיטה הרי היא נבילה. ודוחק לומר דקודם חזרה נשנית. לפירוש הגאון דאמר אפילו זה שלא כנגד זה שפיר קתני מתניתין אפילו אחד למעלה ואחד למטה.
לעיל [כ"ט ע"א] גרסינן אההיא רובו של אחד כמוהו, וקתני נמי רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה תרתי למה. ואמר רב אושעיא חדא בחולין וחדא בקדשים. ואמר רב אשי סיפא בקדשים מהכא דקתני השוחט שני ראשים כאחת שחיטתו כשירה דיעבד אין לכתחילה לא. אי אמרת בשלמא בקדשים, היינו טעמא דלכתחילה לא משום דתני רב תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד. תזבחוהו שלא יהא אחד [שוחט] שני זבחים. ואמר רב כהנא תזבח(ו)הו כתיב. אלא אי אמרת בחולין, אפילו לכתחילה שפיר דמי לשחוט שני ראשים כאחד. ומשמע נמי אפילו שנים [שוחטין] זבח אחד בחולין, דהא מחד קרא נפקי. מיהו בלבד שלא יטרופו זה על זה. ומשמע נמי בשני ראשים כאחד דאיכא למימר בלבד שלא ישהה בין זו לזו.
אגב דאתא לידן נימא בה [מילתא]. אסקינן דבקדשים לא ישחוט לכתחילה שני ראשים כאחד. הא בדיעבד שפיר [דמי]. גבי פרה אדומה אם שחט שתי פרות אדומות כאחת פסולה, כדמסקינן הכא בהשוחט [ל"ב ע"א] בפלוגתא דרבי נתן ורבנן, ובסדר יומא פרק טרף בקלפי [מ"ג ע"א], ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה וכל שכן בהמת חולין ששחטו עמה דפסולה. ומשמע הפסול דחוקה כי כתיב אכולה פרשה כתיבא. ותימה והוציא אותה דדרשינן נמי התם [יומא מ"ב ע"ב] שלא יוציא אחרת עמה. והתם משמע דאם הוציא לא פסלה. ותימה. וי"ל דמשחיטה ואילך קפיד קרא. ודוחק.
